אקיטה אינו

גזע זה אינו מיועד לבעלים חסרי ניסיון. מדובר בכלבים עצמאיים ודומיננטיים, ויש להיזהר במיוחד בקרבת ילדים זרים וכלבים אחרים, למרות שהם נוחים יותר ביחסם לחתולים. כלבות טובות יותר עם ילדים מאשר כלבים זכרים. עם זאת, הם נאמנים מאוד למשפחתם. הם אמיצים מאוד ולכן מהווים כלבי שמירה טובים שאינם נובחים יתר על המידה. אינסטינקט הציד שלהם מפותח ויש לזכור זאת בכל עת.
מדובר בגזע שתלטן אך נבון, אשר דורש שליטה. הם זאת, הם מגיבים בצורה שלילית לשיטות אילוף נוקשות. לעולם אין להכות או להעניש את האקיטה. הם זקוקים למשמעת תקיפה אך אוהבת. גישה עקבית וחיזוקים חיוביים הם המפתח להצלחה, כמו גם אילוף המתחיל בגיל מוקדם מאוד.

האקיטה הוא הגדול בגזעים היפניים ופותח במקור בפרובינציית אקיטה במאה ה-17. יש הסבורים כי הכלבים גודלו במקור לצורך ציד חיות כגון חזירי בר, צבאים ודובים שחורים. אחרים סבורים שגודלו לצורך קרבות כלבים. עם זאת, כאשר סר חינן של מלחמות הכלבים ביפן (וגם באירופה), הכלבים שימשו לציד. בשלהי המאה ה-19 יובאו גזעים נוספים כגון כלב הרועים הגרמני והפוינטר והגזעים היפניים איבדו מן הפופולאריות שלהם. אגודת השימור של הכלבים היפניים נוסדה לצורך שימור הגזעים המקומיים. האגודה הצהירה כי כל הגזעים המקומיים היו סמלים לאומיים. לאחר מלחמת העולם ה-1, כלבי האקיטה הפכו לגזע מוגן משום שהם כמעט ונעלמו. בשנת 1927 נוסדה אגודת Akita Inu Hozankai היפנית, במטרה לשמר את הגזע. בשנות ה-30 האקיטה היו נדירים כל כך, עד שרק העשירים ביותר יכלו להרשות לעצמם לקנות אותם, אם היה עולה בידם למצוא את כלבי הגזע! בארצות הברית הגזע מוכר רק מראשית שנות ה-70, וזכה בהכרת ה-American Kennel Club בשנת 1973.