לאקיטה היפני יש שתי שכבות פרווה: חיצונית ופנימית. הנשירה העונתית היא של הפרווה הפנימית בלבד, והפרווה החיצונית מתנהגת כמו שיער של בני אדם: שערות בודדות נושרות כל הזמן ובמקומן גדלות אחרות, ואנחנו לא באמת רואים את זה.
נשירת הפרווה הפנימית היא החלפה עונתית מסונכרנת ואיננה פגם גנטי או בעיה שצריך (או אפשר) לפתור. ההחלפה מוכתבת על ידי הורמונים שמופרשים כשאורך היום מגיע לנקודה המתאימה. בגלל מבנה הזקיק המורכב של הגזעים בעלי הפרווה הכפולה, הנשירה נראית כאילו הכלב כולו מתפרק בבת אחת.
בכלבים בעלי פרווה כפולה כל פתח בעור מכיל זקיק ראשי אחד שממנו צומחת שערה, ולידו אשכול של זקיקים משניים שמייצרים את שערות הפרווה הפנימית. לאקיטה פרווה עליונה קצרה יחסית, קשה וישרה, שעומדת מהגוף. לכן הפרווה התחתונה שנושרת בולטת החוצה בציציות ונשלפת בקלות. הנשירה אצל האקיטה נוטה להיות חדה ומרוכזת במחזור מסונכרן בין זקיקים רבים, ונחשבת לדרמטית בעיקר בגלל שהיא לוקחת זמן קצר יחסית של שבועיים־שלושה.
לשערות יש מחזור חיים של ארבעה שלבים:
- אנאגן — שלב הצמיחה הפעילה.
- קטאגן — נסיגה קצרה של הזקיק.
- טלוגן — מנוחה; השערה המתה נשארת מעוגנת בזקיק.
- אקסוגן — שחרור פעיל של השערה, בדרך כלל כשהאנאגן הבא כבר התחיל מתחתיה.
כל תהליך הנשירה נמצא תחת בקרה הורמונלית:
- הפוטופריודה (אורך היום) היא המנוע שמפעיל את התהליך: האור שנקלט ברשתית העין משפיע על הפרשת המלטונין. השינוי ברמת המלטונין משפיע על רמת הפרולקטין שאחראי לתזמון הנשירה.
- ההורמון T4, שמיוצר בבלוטת התירואיד, נחוץ לכניסה לשלב האנאגן.
- נקבות נושרות בדרך כלל בבת אחת אחרי ייחום או המלטה. הירידה החדה בפרוגסטרון ובאסטרוגן מסנכרנת אצלן כניסה לשלב הטלוגן.
- הפרשת קורטיזול גבוהה, בדרך כלל בגלל מתח, מעכבת את שלב האנאגן. אירוע מלחיץ במיוחד יכול לגרום לנשירה חריגה.
מיזוג, תאורה מלאכותית וחורף חמים ושמשי מטשטשים את האותות העונתיים, ולכן לפעמים נראית נשירה ממושכת יותר ופחות מסונכרנת.
הצמיחה מחדש דורשת הרבה חלבון ואבץ. לכלבים בודדים יש נטייה לחלות במחלת עור (דרמטוזיס) שנגרמת מחוסר אבץ ויכולה להשפיע על איכות הפרווה החדשה. אבחון המחלה יכול להיעשות רק על ידי וטרינר, והטיפול בדרך כלל פשוט באמצעות תוספת אבץ. להבדיל מהמחלה, אצל גורים בשלב הצמיחה מזון דל באבץ, או מזון שמפריע לספיגת האבץ, למשל עודף סידן (לרוב מתוספים מיותרים), עלולים לגרום למחסור באבץ.
לסיכום: הנשירה טבעית, בריאה ובלתי נמנעת. ההתמודדות שלנו עם הנשירה של הכלב היא בהברשה ובניקיון הבית, כל כך פשוט. מצד שני, סירוק אינטנסיבי בזמן הנשירה לא מאיץ את הביולוגיה; הוא בסך הכול משחרר פרווה פנימית שכבר נמצאת בשלב האקסוגן ועדיין תפוסה בין השערות.
